הפליטים היהודים מתימן שנשארו בעדן

הפליטים היהודים מתימן שנשארו בעדן

אעלה בתמר

הפליטים היהודים מתימן שנשארו בעדן

העליה  מתימן, הפליטים היהודים מתימן שנשארו בעדן
והפעילות הציונית שם בין השנים 1930 – 1939. 

מאת: גרשון בן יעקב כהן


בין השנים 1930 – 1939 עלו מתימן לישראל, 6713 עולים, גידול משמעותי מאוד ביחס לשנות העשרים. חידוש העליה  מתימן במהלך שנות העשרים ופתיחת המשרד הארץ ישראלי שם, היו בין הגורמים שעודדו את יהודי תימן לברוח לעדן בדרכם לארץ ישראל. את הגידול במספר מקבלי הרישיונות ניתן לייחס ללחץ הרב שהופעל על המוסדות הציונים מצד גורמים יוצאי תימן בישראל ובראשם התאחדות התימנים שהחלה לפעול עוד בראשית שנות ה-20, על גורמים אלה נרחיב בהמשך.

1930 1931 1932 1933 1934 1935 1936 1937 1938 1939
132  169 432 1200 1907 1339 708 322 322 182
סה"כ 733 סה"כ 4446 סה"כ 1534

 

כמה פליטים נותרו בעדן?
כפי שהיה בשנות ה-20 גם בשנות ה-30 מספר העולים משקף רק את אלה אשר קבלו אשרת עליה וממשו את העלייה, לעומתם מאות פליטים ויותר שברחו מתימן במהלך השנים הללו, נותרו בעדן וסביבותיה בהמתנה לרשיון המיוחל. כבר ב־4 במרץ 1931 כתב מנחם מסה, מיהודי עדן וחבר בוועד העליה, מכתב אל הסוכנות היהודית ובו הוא מבקש שיפעלו לעצור את "מנוסת היהודים מתימן" בשל המצב הקשה בעדן. לדבריו, בעדן לבדה היו אז יותר מ- 350 נפשות. במכתב אחר לסוכנות היהודית בירושלים מיום ד' י' אייר תרצ"ד, 24/4/34  שנכתב בשם "הועד לעזרת עליית יהודי תימן לארץ ישראל"  מעידים הכותבים כי  "יותר מ- 200 בחורים נמצאים כעת בעדן ומחכים לשעת עלייתם, כ- 600 משפחות מחפשים בכל יום אחרי אפשרות של עלייה ומי ימנה את מספרם של אחרים הרוצים והשואפים לארץ ישראל". ממכתבים אלה ואחרים ניתן להעריך כי במחצית הראשונה של שנות השלושים במאה ה-20 נותרו ברחובות עדן וסביבותיה כ-2500 פליטים יהודים אשר ברחו מתימן בדרכם לארץ ישראל.


במחצית השניה של העשור, הגידול במספר העולים מתימן הביא לעליה במספר הבורחים מתימן לעדן בדרכם לארץ ישראל. אולם, צמצום העליה בשנים 1936 – 1939 הגדיל את מספר המאוכזבים, שנותרו בעדן וסביבותיה. ממכתביהם ועדויות נוספות אנו למדים כי בחודש יולי 1936 היו בעדן בלבד כ-300 משפחות של פליטים יהודים מתימן. בינואר 1938  מזכיר מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית – מר יהושוע בכר, הגיש דו"ח בעקבות ביקורו בעדן ובו העריך כי בעדן כ- 1200 פליטים, הוא לא ראה את התמונה הכוללת של הפליטים שכן רובם היו מחוץ לעדן, שם אנו למדים מהמכתבים ומעדויות של הבאים ארצה שהיו כאלפיים פליטים מחוץ לעדן. נסכם בתשובה לשאלתנו, כי במהלך שנות השלושים בעוד שמספר העולים גדל לכדי 6713 עולים, הרי שבעדן וסביבותיה התגוללו 2000 – 4000 פליטים במהלך העשור.


כיצד נהגה הסוכנות היהודית?


הלחצים שהפעילו העולים שהגיעו לארץ בשנות ה־20 ובמיוחד הלחץ הגדול שהפעילה מפלגת התאחדות התימנים, גרמו למחלקת העליה של הסוכנות לפעול. במרץ 1930 יצאה מטעם מחלקת העלייה של ההנהלה הציונית משלחת לעדן בת שני אנשים: אברהם טביב מטעם התאחדות התימנים וגרשון אגרונסקי.  
מתוך כתב המינוי של המשלחת, עולה כי הם נתבקשו לברר בצורה מקיפה ולהציג תמונה ברורה ואמיתית על המתרחש בעדן, מבחינת הפליטים שברחו מתימן:
• מה הסיבות לגידול במספר המבקשים לעלות?  
• מה מספר הפליטים שם?   
• מהן הוצאות הדרך מתימן לעדן ומעדן לא"י?  
• מה מצבם הבריאותי של הפליטים?
• מה מצבם הכלכלי?
• כמה יתומים? 
• כמה מתוך הפליטים אכן יממשו את הרצון לעלות ויעלו בתוך זמן קצר?


מכאן אנו למדים כי במחלקת העליה האמינו כי הדיווחים אשר קבלו  מהעולים שזכו להגיע לארץ וממפלגת התאחדות התימנים, היו מוגזמים, כמו כן חששו שלא כולם מעוניינים לממש את העלייה בזמן הקרוב.
שליחות זו של טביב ואגרון יצרה צפיות גדולות בקרב הפליטים, תקוות אלו הפכו למפח נפש. היטיב לתאר זאת הרב סעיד בן יחיא, במכתב שכתב להנהלה הציונית ביחד עם פליטים אחרים, בראש חודש חשוון תרצ"א: "... לשלוח לנו ב' חוקרים לחקור את מצבינו הרע הזה. אנחנו חשבנו כי לא באו לחקור אלא לאסוף ולכנוס..." השליחות הביאה לגידול בהקצאת רישיונות עליה ליהודי תימן במחצית הראשונה של העשור, אך היה זה מעט שלא תאם למספר המבקשים.


זאת ועוד, בינואר 1937 ביקר בעדן הד"ר סנַטור שם עמד מקרוב על בעיית הפליטים בעדן וסביבותיה, מצבם נראה לו כה קשה, עד כי החליט לפנות בבקשת סיוע לג'וינט. (ורנר סנַטור חבר הנהלת הסוכנות ועד 1935 מנהל מחלקת העליה) כמו כן, בשל מצוקתם הקשה, הציע לסוכנות היהודית להקים בעדן מעון עולים עבור הפליטים. בסוף 1937, לאור מצב הפליטים בעדן וסביבותיה ובשל הלחץ שגבר בארץ לאחר שמכסת הרישיונות צומצמה כאמור, יצא מזכיר  מחלקת העליה  מר יהושוע בכר לעדן, במטרה לבדוק את מצבם הכללי של הפליטים וכן את האפשרות להציב שליח ציוני קבוע שיפעל בקרב הפליטים שם. הד"ר סנַטור ומר יהושוע בכר, הגיעו למסקנה כל אחד בנפרד, כי יש צורך בהכשרה תרבותית ובחינוך ציוני בקרב הפליטים שבעדן וסביבותיה. בעקבות כך התקבלה החלטה לאשר שליח תרבות למשך שנה, השליח היה יוסף בן דוד שנבחר בהמלצת התאחדות התימנים, היה אמור להיפגש עם מר בכר עוד בזמן שהותו בעדן. יוסף בן דוד החל את שליחותו בעדן, בפברואר 1938, שליחות אשר התארכה עד ינואר 1946. 


אם כן בתשובה לשאלתנו, נאמר כי תמונת המצב העגומה הייתה ידועה היטב להנהלה הציונית באמצעות מחלקת העליה של הסוכנות היהודית. השליחים שנשלחו העצימו את התקוות לשינוי, מה שאכן קרה בפועל, אלא שהיה זה מעט מידי. יתר על כן המסקנה שהגיעו אליה באשר לשליח, עם כל החשיבות שבה והפעילות החשובה של השליח עצמו, לא נועדה לפתור את מצוקת הפליטים, שכן לא הוסיפו רישיונות עליה ולא ניתן סיוע כלכלי לפליטים כהמלצות חלק מהשליחים. התנהלות מחלקת העליה הייתה 'בגרירת רגליים' כמי שנאלץ לעשות דבר שאין לו עניין לבצעו. הם נשענו על הקביעה כי חסרה 'הכשרה תרבותית' וציונית. זאת מתוך התעלמות מתשוקתם לעלות ומנכונותם של יהודי תימן  לעבוד, בכל עבודה ובלבד לא להישען על כספי נדיבים, הרי ניתן היה לראות זאת בקרב יוצאי תימן שכבר היו בארץ, שעבדו מבלי להיות נטל על התנועה הציונית. הביטוי המובהק והמוחשי להתנהלות זו בא לידי ביטוי בפעילות של המשרד הארץ ישראלי בעדן בשנות השלושים ועל כך במאמר אחר.

הירשמו עכשיו לרשימת הדיוור של עמותת אעלה בתמר